הנושא שעליו אני רוצה להרהר היום הוא הנושא שמלווה את כל חיי: החופש. האם באמת ישנה דרך אל החופש?
מהו החופש? אני רוצה שנצא לדרך דווקא מהמצב ההפוך, מהכלא.
כבני אדם, לעיתים קרובות אנחנו מרגישים מוגבלים. ולמרות זאת הגבול אינו בהכרח כלא, במיוחד כאשר אנחנו מסוגלים לקבל אותו ולראות אותו בבהירות. במקרה כזה, אפשר לומר שהוא מהווה גשר אל החופש. למעשה, החופש הוא לא הבעלות על דבר כזה או אחר, אלא מצב פנימי של הוויה.
בהרהור שלי אני מדמיין אותו כדרך שמורכבת מכמה תחנות, ושהראשונה מהן היא היכולת שלנו לעצור ולהתבונן.
להתבונן במה? בריבוי של האני שלנו.
אנחנו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, אנחנו ששת הדמויות שמחפשות את המחבר, אנחנו אחד, אף אחד ומאה אלף של לואיג'י פירנדלו. אם כן, הצעד הראשון בדרך למצב הפנימי הזה של חופש הוא להסתכל על עצמנו כפי שאנחנו, ללא שיפוט, כלומר מבלי לפצוע את עצמנו, במצב הזה של אהבה לעצמנו – זה של "אני אוהב.ת את עצמי" – מצב שמשחרר אותנו ושמגדיל את הרצון שלנו להשתפר.
מה זה אומר להשתפר?
להתחיל לנוע לעבר התחנה השנייה, שמגיעה עם יכולת יוצאת דופן, זו של תשומת הלב, שפירושה האטימולוגי הוא "ללא מתח" (A-tention). עלינו לומר לעצמנו שאיננו מפחדים ממה שאנחנו רואים ושאנחנו מסוגל לשים לב, כלומר במקום לתת לעצמנו להיפגע, להישאר שם וללמוד.
התחנה השלישית בדרך של החופש היא זו של הרצון.
רוב האנשים מדמיינים שיש להם כוח רצון אינסופי, אבל אין זה כך, לכל אחד מאיתנו יש רק כמות קטנה של כוח רצון. ועדיין, המעט שאנחנו כן מסוגלים לעשות הוא בעל ערך, מכיוון שהוא הצעד שמאפשר לנו להתקדם אל חופש גדול יותר ושמקרב אותנו לתחנה נוספת: המודעוּת.
כשאנחנו מבינים מה אנחנו ובעיקר כשאנחנו הופכים להיות מודעים למה שאנחנו יכולים להפוך להיות, התחנה הבאה מופיעה לפנינו בבירור: נולדנו כדי להתפתח, נולדנו כדי לדעת את עצמנו, נולדנו כדי להתקדם אל עבר האהבה לעצמנו שהופכת בהכרח לאהבה כלפי האחר והאחרים, תוך שאנו תורמים לשיפור הסביבה שמקיפה אותנו.
אני יכול.ה, כי יש לי את הכוח להגיד לעצמי איזה סיפור אני רוצה לגלם.
ובזכות הכוח הזה אנחנו הופכים ליותר מודעים ממה שהיינו קודם לכן ואנחנו מצליחים לאחד את האניים הרבים שלנו, תוך כדי שהרצון לומר את האמת, קודם כל לעצמנו, מתגבר בנו.
המצב הזה של להפסיק להסתיר את עצמנו, של להפסיק לברוח, של להישאר כאן, מאפשר לי להפסיק להעריך את עצמי יותר מדי או פחות מדי.
שגעון הגדלות (הערכת יתר) והאשמה (הערכת חסר) הם שני הצדדים של אותו המטבע והם אלה שכולאים אותנו.
כדי להתחיל את המסע שלנו אל עבר החופש ולהגיע לאיכות חיים גבוהה יותר עלינו לקבל בפשטות את העובדה שעלינו להתאמן. איננו יכולים לעשות שום דבר לבד.
רק תודות לאחרים אנחנו מסוגלים לראות את עצמנו בצורה נכונה, ולהיווכח בתמונה האמיתית שמשתקפת. לא בתמונה המלאכותית שמותאמת למה שפלוני אלמוני, או שהמצב המסוים הזה, או שהקבוצה המסוימת הזאת דורשים מאיתנו.
מי שרוצה להתפתח, מי שמחפש את הדרך של החופש, ניזון מהרצון שלו לפגוש את החיים מתוך מצב של נוכחות והוא משתף את העולם שסביבו ברצון הזה, רגע אחר רגע.
וכדי לסכם, אלה הן 7 התחנות בדרך אל החופש:
- התבוננות, כדי להתחיל את המסע.
- תשומת לב, כדי להתקדם בו.
- רצון, להבין מה נדרש לעשות.
- מודעות, כדי לתכנן את הסיפור שלנו.
- אמת, כדי להפסיק לשקר לעצמנו.
- הכרה, כדי לבוא במגע עם הרעיונות שנולדים מההתנסות בשינוי האפשרי.
- אימון, כדי לנוע אל עבר ההגשמה של עצמנו.
אני בעצמי ניזון משבעת הצעדים האלה בכל יום ומדי פעם אני חוזר ומהרהר בהם. אני מקווה שהם יוכלו להעניק גם לכם השראה.
הוספת תגובה